בארוחת צהריים, ב-2018, שאל אותי חבר: מי את?
לא הצלחתי להגיד שום דבר מעבר לילדים, בית ועבודה.
הרגשתי שאיבדתי את עצמי איפשהו בדרך, נקלעתי למשבר מאוד גדול ודיכאון.

מי אני לפני שילדתי טיפלתי בילדים?

מי אני בתקופות שעבדתי כמנהלת צוותים ובהפקות? 

העבודה זה מה שמגדיר אותי?

התחלתי לשאול שאלות, ללכת לכל מיני סוגים של טיפולים – עברתי סשנים של ריברסינג, ועברתי שנתיים טיפול באקסס בארס, ובכל פעם התחברתי קצת יותר לעצמי.
יום אחד, דווקא רופא השיניים שלי (הכי טוב שיש!), שיתף אותי בטיפול שעבר, ״שטיפה אנרגטית״. לקחתי ממנו את הטלפון, ולא הרבה זמן אחר כך נסעתי ברכבת לאשדוד לטיפול שטיפה אנרגטית אצל יניב.
השתחררו ממני כל כך הרבה דברים שם ויצאתי מוקסמת מהתהליך, וסקרנית לדעת מה ואיך הכל קורה.
באותם ימים קיבלנו תשובה מהבדיקות של אמא, סרטן ריאות דרגה 4, גרורות בכל הגוף.
נרשמתי עם עומר (החבר מארוחת הצהריים) לכנס של רפאנא בצפון, שלושה ימים של סדנאות וטיפולים, אוהלים ושירה מקודשת, וביום האחרון – הרצאה של ד״ר נאדר בוטו. להרצאה הזאת הגיעה אמא שלי, בקושי רב, עם תמר חברתה היקרה שליוותה אותה, כיסא גלגלים ובלון חמצן.
נאדר היה מרתק. פתאום שמעתי ממנו על הקשר בין הכאבים הפיזיים בגוף לטראומות נפשיות. פתאום שמעתי רופא משתמש במילים נשמה ורוח, ועם זאת מכיר כל שם רפואי של מחלה וכל נים בלב.

מאז ומתמיד הרגשתי את הקשר בין גוף לנפש ורוח, הרבה לפני שידעתי לנסח את זה, ובטח הרבה לפני שידעתי להגיע לערוצים האלה בטיפול. 

הרגשתי שהתפיסה והגישה של בוטו נאדר היא המקום שאני אמצא בו תשובות לבעיות שלי, רציתי להבין למה יש לי בעיות באוזניים מאז שאני תינוקת, למה אני בדיכאון? למה יום אחד אני קמה עם כאב ראש ויום אחר עם כאב גב?
ההרצאה הסתיימה, הכנס נגמר, קיפלנו את האוהלים ויצאנו לדרך חזרה.
בדרך בלי לחשוב יותר מדי, רק עם ההרגשה בלב ששם אני צריכה להיות, נרשמתי לקורס הראשון של הלימודים אצל נאדר, שהתחיל חודש וחצי אחרי הכנס בצפון.